- לִבְלָרָא
- לִבְלָר, לִבְלָרָא,(לַב׳), לִיבְ׳ ch. sam(לבלר, ליבלר copyist, clerk, scribe). Targ. 2 Chr. 20:34. ‘Ib. 24:11 a. e.Pl. לִבְלָרִין, לִבְלָרַיָּא, לִי׳. Ib. 34:13; 17; a. e.Targ. Y. II Num. 12:7 ריש לבילדיןר׳ לבילרין, read: ריש לִיבְלָרִין clerk (a gloss to קומיטיטון q. v.).
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
